הלכות ומנהגים לימי השובבי"ם - חלק ג'

י"ח טבת תשפ"ו | 07/01/2026 | 20:34

א. גם ישתדל להיות סנדק בימי השובבי"ם כי תיקון גדול להיות הילד הנימול על ברכיו ושוקיו, לכפר מאשר חטא בירכיו ^א.

ב. האריז"ל הפליג מאד במעלת הטבילה, שאין דבר יותר מוכרח וצריך אל האדם לענין ההשגה, כמו הטבילה, שצריך שיהיה האדם טהור בכל עת, כי כל שלא טבל, הרי הטומאה ניכרת היטב במצחו ^ב.

ג. מי שהוא חולה או שיש לו אונס אחר ולא יכול לטבול כל גופו במים יטול ידיו ארבעים פעמים, וכך הסדר: יערה תחלה על יד ימין פ"א ויכוין באות ראשונה של שם ע"ב, וכן פ"א על יד שמאל ויכוין ג"כ באות ראשונה של שם ע"ב, ועוד יערה פ"ב על ימין ויכוין באות שניה דשם ע"ב, וכן פ"ב על שמאל ויכוין באות שניה, וכן עז"ה עד עשר פעמים ויחזור ויערה עשר פעמים בזא"ז על ימין ויכוין בכל פעם באות אחת דעשר אותיות שם ע"ב, ויערה אח"כ עשר פעמים בזא"ז על שמאל ויכוין בהם בעשר אותיות שם ע"ב על הסדר, נמצא סך הכל ארבעים פעם ^ג.

ד. כל הפרנסה תלויה בשמירת הברית ^ד.

ה. ישתדל האדם לקיים את המצוות בשמחה גדולה ובלב טוב, ויסיר מליבו כל עצבות ודאגה ח"ו, והיא סגולה גדולה להיות נשמר מהעוון הידוע ^ה.

ו. יתחמם כל גופו בעת עשותו דבר מצוה ובפרט בעשותו את המצות השמורות שבערב פסח. ובנשאו את המטה. ובחפרו את הקבר. ובכל דבר מצוה. שיעשנה בכל כחו ^ו.

ז. יזהר להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת להתפלל כשבא שחרית מנחה ערבית ^ז. ויזהר מאד במצות ציצית ותפלין ^ח.

ח. כשיאמר וקבצנו יח"ד מארב"ע כנפו"ת הארץ יכוין לשם חב"ו היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו והוא שם משמות ע"ב. וטוב שיאמר "יהרמ"י או"א שכל הנשמות של הטפין שיצאו ממני לבטלה שלא במקום מצוה שנכנסו ונעמקו בקליפה שתחזירם לשרשם שבקדושה טהורים ומתוקנים זכים וברורים וגם כל הנשמות העשוקות בקליפת נוגה תקיאן הקליפה ותפליטן ויורישן אל במקום הקדושה בכח השם הקדוש חב"ו הרמוז בר"ת הפסוק חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל", וטוב להזהר לומר בקשה זו לפחות בימי השובבים וגם ביום ששי בשבת בכל השנה וגם בחול של עשרת ימי תשובה ^ט.

ט. ישלים בכל יום צ' אמנים, ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות – ראשי תיבות צדיק, והוא אחד מתקוני צדי"ק יסו"ד עולם ^י.

י. אשרי הזוכה ללמוד ח"י פרקי משנה בכל יום הוא תקון ליסוד - וח"י בהם אמר רחמנא ^יא. וכן יזהר ללמוד קודם שיישן כי הוא תקון גדול, כדכתיב ושבע ילין בל יפקד רע ^יב.

יא. בשכבו יהרהר בדברי תורה במה שלמד ביום או בלילה, ויישן מתוך דברי תורה וערבה שנתו. ויצייר שם המיוחד הוי"ה ב"ה כאלו כתוב לפניו בכתב אשורית גדולה ^יג.

יב. בתחילת הלילה ישכב על צדו השמאלי, וזה יועיל להכניע צד שמאל. וגם ע"פ הרפואה הוא טוב בתחילת שכיבתו ^יד. ואחר חצי הלילה יכול לשכב על צידו הימני ^טו. ויזהר מאד מלשכב פרקדן ^טז.

יג. אסור לאדם לישן בבית יחידי, והישן יחידי אוחזתו פלונית [לילי"ת] ^יז. ויש מקילין אם יש שם נר או אם נראה שם אור הלבנה כאשר הוא חדר בבית ויש בבית עוד דיורים אחרים ^יח.

א. כן כתב הברכ"י (יו"ד סי' רסה ס"ק טו"ב) וז"ל: כתבו ז"ל שהוא תיקון לפגם הברית, ויש להשתדל אחר מצוה זו בימי השובבי"ם. ע"כ. והברכ"י לא כתב מקור לזה. ובספר זכר דוד מאמר ג' (דפו"ח עמ' תרפו) הביא כן בשם החיד"א. ובשם ספר סוד ה' כתב, שמצוה להיות שם בעת המילה או להתעסק בעניניה להיות מוהל או סנדק. וכ"כ במועד לכל חי (סי' כח אות כג, תיקון ט"ו).

ב. שער רוה"ק (די"ב ע"ב) שאין דבר יותר מוכרח וצריך לאדם לענין ההשגה כמו הטבילה, "שצריך שיהא האדם טהור בכל עת". וע"ע בהקדמת מהרח"ו לשער ההקדמות (ענין סור מרע ועשה טוב) שכתב: גם בענין השגת האדם, אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה, שיהיה האדם טהור בכל עת. ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר, שהקור מזיק לו, עכ"ז לא היה מונע מלטבול בכל עת. וע"ע בעץ הדעת טוב למהרח"ו (תהילים נא) דהרגיל לטבול נפתח ליבו בתורה וגם בעבודת קונו.

כתב השל"ה הק' (שער האותיות, אות ט, ד"ה עוד יש טומאה), ועתה לא באתי אלא להודיע גודל מעלת המקוה, אשרי מי שמרגיל בטהרה זו תמיד, ויועיל לכל הטומאות, וגם לטומאת העבירות, ויבא לידי טהרה דהיינו טהרת הלב, כמו שכתוב (תהלים נא, יב) לב טהור ברא לי אלהים, לב טהור ברא ראשי תיבות 'טבל', ומטהרת הרהור הלב ונמשך טהרת המחשבה, שהיא במוח שיהיה לו מחשבה טהורה.

ויש מי שכתב כשאדם טובל במקוה זוכה ונעשה כביכול טפל לשכינה הקד' וזה טבילה טבל-יה.

וכתב הראשית חכמה (שער האהבה, פרק יא, אות כב), הטהרה על ידי הטבילה, סיוע גדול לידבק באדם נפשו באלקיו ובעבודתו.

ובשלחן הטהור (סי' פח, סעי' א) להרה"ק מקאמארנא זצוק"ל כתב: ראוי לזהר בטבילה בכל עת, שמטהר נפשו ורוחו ונשמתו, ונשמר בלילה ממקרה לילה, ונתקדש ונעשה בריה חדשה.

ג. בא"ח (ש"א פר' נצבים אות ג), ובשו"ת רב פעלים (ח"ד חלק סוד ישרים סי' ג).

ומובא בספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' מ"ח) שפעם נתן הגאון הגדול רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל את ידו לשלום למישהו, ולאחר מכן התברר שאותו אדם הוא כומר, מיד נטל רבי ברוך בער את ידיו ארבעים פעם. ומציין שם המו"ל מספר בא"ח (שם), וכף החיים (סי' עו ס"ק כב), שנט"י ארבעים פעם נחשבת כטבילת הגוף. ומרגלא בפומא דרבנו שאם המקוה יכול להפוך מנכרי ליהודי, על אחת כו"כ שיהפוך את הטובל ליהודי טהור יותר.

ד. כ"כ בספר שלחן הטהור (מאמר אמונה ופרנסה ענף יד) וז"ל: ועוד הכריחני לבי לכתוב בענין זה המאמר בע"ה, דידוע מזוה"ק וס"י, דעיקר חוסר הפרנסה והעניות וכל הצרות רח"ל נצמח מחמת חטא הברית קודש ח"ו, וסימנך מז"ל שהוא ר"ת כידוע, ועל ידי זה נהפך מזלו ח"ו, ואם האדם זוכה לתקן זה החטא אז ניטל ממנו צער הפרנסה, ואם אינו זוכה אז העניות והצער שיש לו מסייעים לתקן זה החטא. ותדע אחי כי עיקר גלותנו עכשיו, הוא בשביל הפגם הזה רח"ל, וכן שעבוד מצרים וכל הד' גליות היו בעון מכירת יוסף שפגמו בהאי צדיק שהוא מדת היסוד, וכמש"כ (עמסס ב, ו) על שלשה, פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים, וזה רומז על ד' גליות שהיה בשביל מכירת יוסף כמובא בסח"כ, וכשבאו אצל הים לא רצה הים לקרוע לפניהם, כי עדיין לא תקנו זה החטא רק הקב"ה הוציאם בזכות אבותיהם הק' וכשראה הים ארונו של יוסף אז נקרע לפניהם כמו שעולה קריעת ים סוף עם הכולל כמס' "כראה ארונו של יוסף" דהיינו כאשר ראה תיכף נקרע, דכתיב הים ראה וינוס, א"כ הקושי של קרי"ס היה שלא רצה הים לקרוע כי עדיין לא תקנו מדת זה הצדיק, רק כשבא ארונו של יוסף שהוא הצדיק ברח לפניו בע"כ, לכן הקושי של פרנסה הוא ג"כ בשביל זה לתקן הפגם של בר"ק. ואמר קשין מזונותיו של אדם לשון רבים ולא קשה פרנסתו לשון יחיד, לרמז על שני מיני מזון מזון הנפשי ומזון הגופני, כי שניהם קשים, כי כל טמטום הלב ובל מיני צער ועוני ר"ל הוא בשביל זה הפגם, ושלחנו של אדם נדמה לקרי"ס, וכמובא במגלה עמוקות על סמיכות הפסוקים בזוה"ק זה אלי ואנוהו וזה השולחן אשר לפני ה' כמו שאז היה בזכות ארונו של יוסף אשר מדתו ללקט כל הניצוצין דיכתיב וילקט יוסף, ככה עיקר עבודת השלחן ללקט הניצ' קדישין, ובזכות יוסף אנחנו נזזנים כש"כ ויוסף הוא המשביר כמובא שם. וגם הגאולה אחרונה ב"ב יהיה בזכות יוסף הצדיק, ולכן כדי לתקן מדתו בא דייקא קושיות הפרנסה ועניות קודם ביאת המשיח, כי הפוגם בברית רח"ל חייב מיתה ועני חשוב כמת, ותראה כי ס"ת של "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" עולה כמס' "תקוני יסוד" לרמז כי שניהם הם רמז לתיקון היסוד קושיות הפרנסה וגם קריעת ים סוף.

וגם כ'קריעת י'ם ס'וף הר"ת עולה כמספר צ' לרמז על מדת יסוד. וגם כתבתי למעלה כי קשין מזונותיו של אדם הר"ת כמספר אמת, כי זה תלוי בזה כי הפוגם בברית ח"ו נקרא משקר וגם בא ע"י שקר כמש"כ (תהלים פט, לה) לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, ומובא בהקדמת התיקונים (דף ד' ע"ב) וז"ל דבדרגא דיעקב תליא קץ דפורקנא דדרגי' אמת, הה"ד (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב דאיהו סימן א'לף מ'אתים ת'שעים עכ"ל. וגם הגאולה אחרונה ובנין הבית לעתיד יהיה בזכות יעקב ויוסף, כש"כ (תהלים עז, טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה, וזה העוני והלחץ מחסדי השם לקרב גאולתנו שיתוקן בזה מה שפגמנו במדת הצדיק. וגם עני מת עולה מספר תק"ע שהוא רומז לגאולה תקע בשופר גדול, ולכן מלכות אדום וישמעאל מכבידים עלינו עול גליות, כמובא בנועם אלימלך פר' וישלח שבזכות המסים והארנונות והעניות רח"ל יהיה: הגאולה. וכן מובא במגלה עמוקות באותה הפרשה כעין זה, ומרמז בזה שאמר יעקב אבינו ע"ה ואחר עד עתה (בראשית לב, ה) דהיינו דכתיב (תהלים יב, ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום, אז יקום השם לגאלנו ברחמיו. ועוד "עתה אקום" רומז על קץ האחרון שלא יתאחר עוד אפילו אם יהיו כל ישראל רשעים, כמובא בסוף תקונים, ובאוה"ח פרשת בהר שהוא אחישנה, ויעקב אבינו ע"ה ראה כי יתאחר זמן הגלות עד בעתה לכן אמר ואחר עד עתה, וגם אקו"ם נוטריקון ק'ושיות מ'סים ו'ארובונות ובזכות זה ינקום ה' את נקמתינו במהרה דידן, וגם אקום הוא ר"ת ק'ץ ו'סוף מ'לכות א'דום.

ה. אמרו רבותינו על הפסוק (בראשית א, יא) "עשב מזריע זרע" ודרשו "עצ'ב מזריע זרע" שהעצבות ח"ו מביאה לידי חטא. לכן ישתדל להיות בשמחה תמיד, ולא ידאג ולא יצטער מאף דבר שבעולם, כי יקבע בלבבו תמיד, שהכל הוא מאת ה' יתברך היודע והצופה לכל העתידות ויודע שהכל הוא לטובתו של האדם, ולכן ישתדל להיות בשמחה תמיד, וישים את כל מבטחו בה' יתברך.

ובאמת ענין זה של השמחה והבטחון בה' יתברך, הוא אבן יסוד לעבודת ה' יתברך, כי עיקר ענין השמחה הוא שיוכל האדם לעבוד את ה' יתברך כראוי, והוא הענין דחזינן בגמ' מסכת תענית (כב.) דאיתא התם, רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט, הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי, [רבי ברוקא שאל את אליהו הנביא זכור לטוב, האם יש כאן בשוק הזה אדם שהוא בן עולם הבא]. אמר ליה לא וכו' בסוף הגיעו לידם שני אנשים, אמר לו אליהו הנביא לרבי ברוקא, אלה הם בני העולם הבא, אזל לגבייהו אמר להו מאי עובדייכו, [הלך רבי ברוקא לקראתם, ושאל אותם, מה מעשיכם], אמרו ליה אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי וכו'. [אמרו לו מנהגינו הוא לבדח ולשמח בני אדם, שאם אנו רואים אדם עצוב אנו משמחים אותו]. יעו"ש.

וע"ע נמי בס' פרי צדיק לרבנו צדוק הכהן מלובלין (ראש חודש אדר - אות ב) שכתב שם על הפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" כי צדיק ידוע שהוא גבור הכובש את יצרו דייקא, ומזה האור זרוע בלב עד שבא להתרבות השמחה כמו שנאמר שמחו צדיקים בה'. ואמרו (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה וישרים לשמחה, והיינו שעל ידי שמכניעין הלב כסיל לשמאלו נתרבה ונזרע הארה בלב עד שנעשה הלב ישר שגם הלב כסיל נתהפך לטוב ואז באים להתגלות השמחה לישרי לב שמחה. וזה ענין חודש אדר הבא אחר חודש שבט שנוצר באות צ', והיינו גמר התיקון של שובבי"ם הבא מבחינת צדיק הכובש את יצרו כידוע, שזוהי שלימות התיקון של קדושת הברית ומזה באים לחודש אדר שנעשה לישרי לב שמחה. וזהו מרבין שנתרבה השמחה על ידי האור זרוע לצדיק. יעו"ש.

ו. כ"כ ר' חיים פאלג'י בספרו תוכחת חיים (פר' שמות עמוד מו) בענין תיקון הברית וז"ל: גם יתחמם האדם את עצמו בעשיית המצות הבאות לידו, ובפרט בעשותו המצות לפסח, שיתעסק האדם בהם, בלישתן ובעשייתן ובאפייתן עד שיזיע. וכן בעשיית ארון וקבר למת. וכן בנשיאת המת לקבר עד שיזיע, וכן אם הולך לדבר מצוה, ילך במהירות עד שיזיע, וכן אם הולך לגבות מעות לסיוע נדוניית כלה עניה, כמ"ש בספר קיצור השל"ה ש"ם.

ז. כ"כ בספר יסוד יוסף לגאון רבי יוסף מפוזנא (ח"ז בתיקוני החטא אות כ"ד) וז"ל: עוד מתיקוני קרי להיות מן עשרה הראשונים לבא אל בית הכנסת להתפלל, והוא תמוה עד מאוד עשרה הראשונים מאן דכר שמיה, אלא הוא הדבר אשר דברנו כי זה אחד מתיקוניו, ובסדום כתיב ואנשי סדום רעים וחטאים, וידוע רעים נקראים החוטאים בהוצאת זרע לבטלה כמו שכתבנו למעלה בהקדמות, ולכן אברהם טען מה שחטאו בהוצאת זרע לבטלה מה תקונם, להיות מן עשרה ראשונים. לכן טען אולי ימצאון שם עשרה היינו מן עשרה ראשונים אם כן יש להם תיקון על החטא. ולכן אמר חלילה להמית צדיק עם רשע, ידועה הקדמת הזהר פרשת נח צדיק נקרא מי שאינו חוטא בחטא זה, ולכן זכה יוסף שיקרא שמו בישראל יוסף הצדיק, כי שמר ברית קודש וכן כתיב בנח, נח איש צדיק לפי שלא חטא בחטא זה או חטא ותקן אותו ע"י שהיה מן עשרה ראשונים כאמור, ולקצר אני צריך, ובדרושים הארכנו. עכ"ל.

ח. כ"כ ר' חיים פאלג'י בספרו תוכחת חיים (שם עמוד מ"ג) וז"ל: גם יזהר מאד, במצות ציצית. כמ"ש המקובלים וכמ"ש בס' זרע קדש (דף כח ע"א) ונראה לי הטעם, כי בציצית יש ל"ב חוטין, ובזה זוכה להיות לבו לב טהור, כי עיקר חטא זה הוא בא, ע"י הרהורי הלב, וכמ"ש בגמרא ע"פ האמור בפ' ציצית, ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, וכבר מצינו מעשה נורא בגמ' במנחות (מד) במעשה דההוא תלמיד, כי על ידי הציצית ניצול מלחטוא באותה זונה, כנודע.

גם יזהר במצות תפילין, כמ"ש בתיקוני' (תיקון כא, דף ח"ן ע"ב) כי הוא תיקון לפגם הברית יע"ש. ונ"ל דה"ט דכיון שהם כנגד הלב והמוח אשר בב' מקומות אלה הם עיקר המחשבה כידוע. וגם בהנחת תפילין בסדר רש"י ור"ת יזהר בהם, ואין בזמן הזה משום יוהרא, ויכוין בהם, כי יש בב' זוגות ד' פעמים כ"א אזכרות, ד' פעמים כ"א, הם ד' פעמים אהיה, סך הכל גי' פ"ד, כנגד ד' פעמים אהי"ה, הפוגם בפגם הברית שמטעם זה צריך להתענות פ"ד תעניות, וכמש"ל, א"כ, ע"י הנחת תפילין, הוא מתקן פגם הברית, וזהו הטעם שדרז"ל בפ"ק דמגילה (דף טז ע"ב) על פסוק ויקר, אלו תפילין יע"ש, כי כן אותיות יק'ר, הם אותיות קר"י, כי ע"י מצות הנחת תפילין, מתקן פגם הברית, ומאותיות קרי, נעשה יק"ר וגדולה.

ומה נעמו לפי זה, רמז הרומז אשר רמז הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' אהבת דוד, דרוש וי"ו לשבת הגדול דכ"ה ע"א, בתיבת ברית, שהוא נוטריקון בית ראש יד תפילין, שהוא הברית אשר בין ה' ובינינו, והעובר זה מפר ברית עכ"ל, דלפי דרכנו בא הרמז הלזה בתיבת ברית שהם אותיות בית ראש יד תפילין כי תקון הברית עצמו תלוי בהנחת מצות תפילין כאמור.

וכ"כ בספר גנזי המלך לרבי יעקב אביחצירה (תיקון הברית תיקון יח) וז"ל: בראשית ר"ת רפואת ברית יהיה שומר אות תפלין, בא לרמוז דמתיקוני הברית ג"כ שיהיה נזהר בתפילין אזהרה גדולה, ויתנהג בהם בקדושה וטהרה כאשר חכמים הגידו. והם תיקון גדול לפגם הברית, כי הברית נקרא אות והתפילין נקראו אות, יבא אות ויכפר על אות, וג"כ נצטוינו על תפילין להניחם כנגד הלב ובין העינים, ופגם הברית בא מהרהור הלב ומראיית העינים, לפיכך באו התפילין לכפר כפרה שלהם, דהיינו שמניחים אותם על פגם אותו מקום, הם מכפרים יותר, ולזה רמז הכתוב (ישעיה כז, ח) "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי", דידוע דהתפילין נקרא עוז, כמו שאמרו רז"ל ובזרוע עוזו אלו עוז תפילין. ורמז בזה הכתוב דאם האדם הפוגם בברית יחזיק במעוזי שהם התפילין, ישמרם בקדושה ובטהרה, בזה יתקן מה שפגם בברית הנק' שלום, וזהו יעשה שלום לי.

עוד, י"ל דעל זה רמז הכתוב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". דידוע דבאות ברית רשום שם הוי"ה ב"ה מבפנים ושם שד"י מבחוץ, דשניהם גימ"ט ש"ם. והפוגם בברית פגם בשניהם. וע"י הנחת תפילין הנק' שם הוי"ה ושם שד''י, תיקן מה שפגם, וכל המקטרגים שהיו מקטרגים עליו יתבטלו. וזה שאמר הכתוב, "וראו כל עמי הארץ" הם המקטרגים שהיו מקטרגים "עליך" על שפגמת בברית וקלקלת שם הוי"ה ושם שד"י שהיו חתומים בו, עכשיו ע"י הנחת התפילין הנקרא שם הוי"ה, חזרו שני השמות על תיקונם למקומן הראשון ונתקן הברית, וזהו "כי שם ה' נקרא עליך" הם השני שמות שהם בגימט' ש"ם, ובזה "ויראו ממך" כל המקטרגים ויברחו. ואפשר דלזה רמז ג"כ מ"ש התנא (אבות ד, יג) שלשה כתרים הם וכתר שם טוב עולה על גביהן, דשם טוב האמור כאן הוא הברית החתומים בו השני שמות כאמור שהם גימט' ש"ם, דאין לך שם טוב בעולם יותר משמירת הברית, דעיקר היראה תלויה בו, וכמו שאמר הרשב"י ע"ה דמי שאין בו יראה מצד הברית, אין בו יראה כלל. עוד י"ל דהזרע הוא חיים של האדם, והפוגם בו פוגם בחיים שנתן לו הקב"ה, והתפילין הם חיי המלך, וכשמקיימם האדם ושמרם בקדושה ובטהרה, יבאו חיים ויכפרו על חיים.

ואפשר דלזה רמז דהע"ה באומרו (תהלים נא, יד) השיבה לי ששון ישעך "ורוח נדיבה תסמכני" רמז בזה לתיקון פגם הברית, וידוע דהמילה נקראת ששון, כמ"ש (שם קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך". וכבר כתבנו דהברית חתום בו הוי"ה מבפנים ושד"י מבחוץ שהם גיממ' ש"ם והפוגם בברית פוגם בשני השמות. ובקיימו מצות התפילין, ישוב הברית על תיקונו. וז"ש "השיבה לי ששון ישעך" הוא הברית שהוא ישועת אדם. ובמה אני מבקש כפרה על זה? "ורוח נדיבה תסמכני" גימט' תפילין, דהיינו עשה לי סמיכות והחזיר לי הברית על תיקונו ורוח קדושה בשביל התפילין שאני מניח. ואפשר ג"כ דלזה רמז ג"כ באומרו (שם כט, יא) "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו". דהתפילין נק' ה' עז, והברית נק' שלום, ותיקון הברית הם התפילין. לפיכך אמר "ה' עוז לעמו" - הם התפילין, ובזה "ה' יברך את עמו בשלום" - הוא הברית. אעפ"י שפגעו בו, כשיקיימו התפילין כהלכתם בקדושה ובטהרה. יכופר להם מה שפגמו בברית הנק' שלום. ובא הרמז על הנכון דתיקון הברית יהיה שומר תפילין כראוי.

ט. כתב המקובל רבנו מאיר פאפירש ז"ל בספרו אור צדיקים (סי' ב, שער התפילה מא) וזה לשונו: "ברכת תקע בשופר מסוגלת להתפלל על פיזור הקרי בין הקליפות בר מינן, שיתקבצו יחד אל הקדושה על ידי שם הקדוש חב"ו הנרמז בפסוק חיל בלע ויקיאנו אף שבלעו הסטרא אחרא חיל גדול של טיפות קרי מן בר ישראל, עם כל זה ויקיאנו, מוכרח הוא להקיא אותם בעל כרחו על ידי שם הנרמז בראשי תיבות בפסוק חיל בלע ויקיאנו, ומרומז כוונה זו באמרו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ האותיות הקודמות לאחרונות הם שם הנזכר שיקובצו טיפות הנידחות בן הקליפות על ידי שם זה שהוא אחד מע"ב שמות.

ונוסח היהי רצון כתבו רבנו יוסף חיים בספרו עוד יוסף חי (פר' בשלח אות י).

י. מרן החיד"א ציפורן שמיר (סי' ו' אות קל"ג).

יא. כ"כ בספר אור צדיקים למוהר"מ פאפיר"ש (בעמוד התפילה סי' כב סעי' יא) וז"ל: טוב ללמוד משניות בכל יום, ואם אפשר שישלים משניות בכל חודש להשלים ח"י פרקים בכל יום כנגד ח"י עולמות מה טוב ומה נעים יהי חלקו עמו, כי הוא תיקון גדול לפגם הברית סוד אל חי, ויש להם גם כן סגולה להרוג יצר הרע, גם סגולה להמשיך נשמה שהיא אותיות משנה.

יב. כ"כ הרה"ג המקובל האלהי מו"ר ח"ר שמעון אהרון אגסי זצ"ל בספרו אמרי שמעון דרושים על התנ"ך ועל הש"ס על הפסוק בתהלים (כה, יג) "נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ". יובן ע"ד שכתבו חכמי המוסר שימהר האדם ללמוד בכל לילה קודם השינה שיעור מה ואח"כ ישכב וערבה לו שנתו להנצל ממקרה לא טהור כמש"ה ושבע ילין בל יפקד רע כמ"ש בגמ'. ואז היפך מה שהיה זרעו הולך לקלי' עתה יהיה מעלה מ"ן למלכות כמ"ש הארי ז"ל וז"ש נפשו בטוב תלין ר"ל שילין מתוך עסק התורה ואין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב וכו' אז וזרעו יירש אותו הארץ ארץ החיים המ' ודו"ק. עכ"ל.

יג. מרן החיד"א (שם סי' ח' אותיות קיז-קיח ואות קכא).

יד. מרן החיד"א (שם אות קיט).

טו. כ"כ הכה"ח (סי' רלח ס"ק יא) הנה בתחלת הלילה ישכב על צד שמאל כנזכר בהרמב"ם ז"ל, ואחר חצות לילה אם ירצה לישן יתהפך על צד ימינו ומועיל מאד לבטל כחות החיצונים.

טז. כ"כ הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות ה"ה) וז"ל: לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו אלא על צדו.

יז. גמ' שבת (קנא:). והרא"ש והרי"ף והסמ"ג והראבי"ה העתיקוהו לדינא. ובית, היינו חדר וכן הוא במהרי"ל, ובמג"א (סי' רלט ס"ק ז). ועי' בשעה"כ מרבנו האריז"ל (דרושי הלילה דרוש ז) דמשמע שהיא וגונדא דילה הם המחטיאין האדם בקרי. וכ"ה בשער הפסוקים (תהילים יח), דשדות הנקבות מכח לילית הם המפתות ומחטיאות לאדם, ע"ש.

וכן הוא בזוה"ק (בראשית דף יט ע"ב) וז"ל: ובכל אתר דאשכחן בני נשא ניימין יחידאין בביתא שרן עלייהו ואחידן לון ומתדבקן בהו ונטלי מנייהו תאובתא ואולידן מנייהו. עכ"ל.

אמנם כשהחדר פתוח לחדרים אחרים שיש בהם בני אדם אינו בכלל האיסור, כן דייק בספר נר ציון (חלק תעניות שובבי"ם פ"ב הלכה נד) מלשון מרן החיד"א בצפורן שמיר (סי' ז אות קז), שכתב וז"ל: הישן יחידי בלילה "בביתא דמיחדא משאר בתי", הוא באחריות לבא לידי מקרה לילה. ע"כ. מבואר דליכא למיחש אלא בבית נפרד משאר בתים. ולכאורה חדר שבדירה, אפילו אם נקבל דברי המג"א ד"חדר" בכלל לשון "בית" מ"מ כשהוא פתוח לחדרים אחרים ויש בהם אנשים אחרים, אין שייך לקוראו בית הנפרד משאר בתים. וכ''ה בספר רוח חיים למהר"ח פלאג'י זיע"א (סי' רלט) שכתב בהדיא, דליכא למיחש אלא בישן בבית שאין שום איש עימו, אבל בישן בחדר לבדו ויש אחרים בחדרים אחרים, ליכא למיחש, ונסתייע מלשון הזוה"ק.

ודעת המחצית השקל דביום לית לן בה. וכתב הכה"ח (סי' רלט ס"ק טוב) מיהו בזוהר הקדוש פרשת תזריע דף מ"ה ע"א כתב וז"ל: מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא או ביממא בביתא מיחדא וכל שכן בליליא מאי מיחדא מיחדא משאר בתין או מאן דאזיל בלחודוי בליליא יכיל לאתזקא עכ"ל. משמע דאם הבית מיוחד שאין אצלו דיורין של בני אדם אפילו ביום ניזוק אם הוא לבדו, אבל אם יש אצלו דיורין של בני אדם דוקא בלילה ניזוק אם הוא לבדו.

יח. כה"ח (שם) וז"ל: ואם יש לו נר בבית או אור הלבנה נראה דאין פחד אם יש אצלו דיורין של בני אדם דהוה ליה כמו ביום.